בול - חץ וקשת

	אודות
	גלריה וקישורים
	פעילויות
	לקוחות
	צרו קשר
	על עולם החץ וקשת

אין ילד בין הגילאים 6-60 שלא היה מוכן להתנסות בירי חץ וקשת. זהו אחד העיסוקים הקדומים ביותר שבו התמחה האדם וניתן לומר שבעקבות 50,000 שנות שימוש של האדם הירי בקשתות נהפך כבר להיות אינסטינק שני שלנו. עוד מתקופת האדם הקדמון ירי בוצע לציד והגנה מפני טורפים, בשלב מאוחר יותר החץ וקשת התפתח כאמצעי לוחמה ובמאות שנים האחרונות התפתח לספורט ופעילות פנאי שמעסיקה מיליוני חובבים ומקצוענים ברחבי העולם. הירי בחץ וקשת של היום הוא פשוט וחסר סיכון והוא מפתח את יכולת הריכוז, סבלנות, כושר הגופני וביטחון עצמי. עד עתה היו בישראל מגבלות בהעברת קורסים מכיוון שלא היו מדריכים מוסמכים ולא ניתן היה לבטח את הפעילויות. עכשיו לאחר שהסתיים קורס המדריכים הראשון בתחום זה בוינגייט התאפשר לעוסקים בספורט הזדמנות נדירה שבה אפשר לנסות להפיץ ולהכיר את הספורט העתיק הזה למגוון של ילדים ברחבי הארץ באופן חוקי ובטיחותי. אבל מה לנו ולחץ וקשת אתם עלולים לשאול את עצמכם והתשובה היא הרבה! הידעתם שהעמים הראשונים שפיתחו ושיכללו את הירי בחץ וקשת הם העמים הקדמונים שחיו ביזור המזרח התיכון ביניהם הישראלים העתיקים? במוזיאון ישראל יש קשת בת 5600 שנה עשויה מעץ זית שנמצאה בים המלח. הקשת הזאת שבורה לחצי כי זה היה נהוג שכשאיש מת שוברים לו את הקשת לשתיים. המצרים העתיקים היו העם הראשון שביסס את החץ וקשת ככלי לוחמה. הקשתות שלהם היו עשויות משני סוגים של עץ וקרן שהודבקו ביחד בתהליך כימי מורכב. החצים שלהם היו האורך 2 רגל ובקצה אחד שלהם חתך שחוזק על ידי ליפוף של רצועות ובצד השני שלהם חובר חוד מברונזה החיטים ב 1200 לפנה"ס פיתחו את הירי ממרכבות נוסעות. האשורים (בבל) שהצטיינו בירי חץ וקשת בנו קשתות מחומרים שונים ויצרו קשת שהיא קצרה וחזקה יותר בצורת האות C והייתה נוחה לירי תוך כדיי רכיבה על סוסים בתנ"ך כתוב "ללמד את בני יהודה קשת" כי מתורה בלבד אי אפשר היה להלחם בפלשתים.
ההיסטוריה של החץ וקשת חץ וקשת היינו אחד מהאומניות העתיקות ביותר הידועות לאדם, ההיסטוריה של החץ וקשת מלווה את ההיסטוריה של האנושות. על פי ציורי קיר שנמצאו בספרד ועדויות על ראשי חיצים עתיקים שנמצאו בטוניסיה מעריכים שהחלו לירות בחץ וקשת עוד בתקופת האבן 50000 לפני הספירה. הקשתות העתיקות היו עשויות מחומרים שונים שהיו מצויים לפי אזורים גיאוגרפיים, בדרך כלל מעצים שכופפו ונקשרו בצדדים על ידי גידים ו שרכים.
במזרח התיכון שלטו בירי חץ וקשת למשך מאות שנים תודות לציוד משופר וטכניקות ירי נכונות.
במוזיאון ישראל יש קשת בת 5600 שנה עשויה מעץ זית שנמצאה בים המלח. הקשת הזאת שבורה לחצי כי זה היה נהוג שכשאיש מת שוברים לו את הקשת לשתיים. המצרים העתיקים היו העם הראשון שביסס את החץ וקשת ככלי לוחמה. הקשתות שלהם היו עשויות משני סוגים של עץ וקרן שהודבקו ביחד בתהליך כימי שעד היום מדהים את המדענים בקשיחותו. החצים שלהם היו האורך 2 רגל ובקצה אחד שלהם חתך שחוזק על ידי ליפוף של רצועות ובצד השני שלהם חובר חוד מברונזה.
החיטים (עם שחי בעבר הירדן) ב 1200 לפנה"ס פיתחו את הירי ממרכבות נוסעות. האשורים (בבל) שהצטיינו בירי חץ וקשת בנו קשתות מחומרים שונים ויצרו קשת שהיא קצרה וחזקה יותר בצורת האות C והייתה נוחה לירי תוך כדיי רכיבה על סוסים
במזרח הרחוק הקשתות מוזכרת בתקופת שושלת צנג 1020-1766 לפני הספירה ומרכבות הקרב של אותה תקופה אוישו בנהג, מטיל כידון וקשת.
1020-256 לפנה"ס החץ וקשת שימש גם כספורט ותחרויות קשתות חגיגיות היו נפוצות. הקשתות הגיע ליפן במאה ה6 לספירה ופותח מאומניות הלחימה העתיקה שנקראה אז קיוג'יטסו (אומנות הקשת) לרמות רוחניות שהיום נקראת קיודו (דרכו של הקשת). הלוחמים בזמנו חיפשו הצדקה לירי ולהרג ועל ידי פיתוח הקיודו הם הביאו את "אומנות הרצח" לרמה גבוהה יותר שהייתה גם מכובדת יותר. הקיודו ממשיך להילמד היום באופן המסורתי ששרד מאות שנים.
בתקופה היוונית רומית ניתן למצוא דמויות רבות של קשתים על כדי חרס. הקשת שימשה יותר למטרות ציד מאשר ללוחמה מכיוון שהקשתים הרומאים לא נחשבו לטובים במיוחד בגלל טכניקת המתיחה שלהם שהביאה את המיתר לחזה ולא לפנים מה שמנע דיוק בפגיעות.
ב53 לפני הספירה ההיסטוריונים מספרים על קרב שבו 9000 קשתים פארטים (עם שחי באזור טורקיה) הביסו 42000 חיילים רומאים על ידי ירי מסיבי לעבר החיילים הצפופים. במיתולוגיה היוונית יש אזכורים רבים לחץ וקשת לדוגמא האל אפולו שהיה בין היתר אל החץ וקשת. אטילה ההון וג'ינגס חאן כבשו חלקים מאירופה ואסיה תוך כדי שהם משתמשים בטכניקת ירי על גבי סוסים.
באירופה לא נרשמה לציון הקשתות עד הופעת הלונגבואו. קשת עץ ששמו ניתן לו בגלל מידותיו הארוכות יותר מהקשתות שהיו בשימוש באותו הזמן באירופה והגיע ל5-6 פיט אורך.
הלונגבואו הגיע לאירופה על ידי הויקינגים במאה ה9. הנורדים (מערב צרפת) אימצו את הקשת הזאת במלחמתם נגד האנגלים. ב900 לספירה בערך בקרב על הייסטינגס הבריטים הובסו על ידי הקשתים הנורדים. הרושם הכביר שהקשת עשתה על האנגלים הוא מה שברבות הימים הביא את המלכים האנגלים להחלטה לייצר כאלו בכמויות גדולות ולהפכה לנשק האסטרטגי של צבאם. הנפחים ועושי החיצים עבדו מסביב לשעון ביצירת חיצים לבוני הקשתות אסור היה לעבוד בלילה מחשש שיפשלו בעבודה.
קשת זו ושלטה ככלי נשק העיקרי באירופה מהמאה ה13 עד המאה ה16 למרות ניסיונותיהם השלומליאלים של הצרפתים לפתח את רובה הקשת שהיה כלי מגושם ולא מדוייק כלונגבואו העצים המומלצים להכנת לונגבואו הם LEMONWOOD RED OAK YEW PECAN ו LANCEWOOD המיתרים היו עשויים מהמפ. מן הסתם סוגי העץ משפיעים על חוזק הקשת. קשת 50 פאונד מעץ SNAKEWOOD ירה רחוק יותר מקשת 70 פאונד מעץ יותר איטי לבניית חיצים השתמשו בPINE HIKORY ASH ELM והנוצות היו הצד העבה יותר של הנוצה של האווז או חוגלה. הלונגבאו היא קשת חזקה יותר מכל מה שמוכר היום והגיעה למשקל משיכה של 80-100 פאונד לקשת והחצים הגיעו למרחק של 200 מטר. קשתים מומחים יכלו לירות בין 10-12 חצים בדקה. הספרות האנגלית מייחסת ללונגבאו את הסיבה לניצחונות בקרבות רבים והיא נחשבה למכונת הירייה של ימי הביניים. על קו הירי היו 5000 קשתים שהיו יורים 12 חיצים בדקה מה שנתן קצב אש של חצי מיליון חיצים בשמונה דקות. את החצים ירו כשהאוייב היה במרחק 50-100 מטר. לפעמים היו משתמשים בחיצי אש בקרבות בין סירות. הקשתות שהיו זולות ופשוטות מספיק לתפעול מה שהפך את הקשתים ללוחמים עדיפים אפילו על האבירים והם נחשבו לשילוב של חי"ר וארטילריה. הקשתים של ימי הביניים היו אנאלפבטים בעוד האצולה המלומדת לא ממש ידעו לירות בקשתות. בתקופתו של ג'יימס השני גולף הוצא מחוץ לחוק מכיוון שזה הפריע לאימוני החץ וקשת של הצבא. בקרב על קרסי ב1346 הביסו הבריטים את הצרפתים מכיוון המיתרים של הצרפתים נפגעו בגלל הגשמים. בתקופת הצליינים הטורקים נחשבו לקשתים מצטיינים והדפו את הצליינים בעזרת חצים וקשתות. הפופולריות של הספורט מוזכרת באגדות וסיפורי עם רבים במאה ה13 וה14 סיפורים ובלדות רבים באירופה שהיללו את היכולת לירות בחץ וקשת כמו לדוגמא: רובין הוד ווילהם טל. סיפור לא מוכר על רובין הוד גורס שיום אחד התערב עם 15 כפריים על שהוא יצליח לקלוע בבול ממרחק מאה מטר. כשהצליח סירבו הכפריים לשלם לו בטענה שזה היה פוקס, רובין הוד פסע מאה מטר מהם ובשביל להראות להם שזה לא פוקס ירה חמש עשרה חיצים והרג את כולם. רובין הוד הגיע לשיבה טובה וכשהיה על ערש דווי רגע לפני מותו ביקש מנאמניו לתת לו את הקשת שלו ואמר להם "עכשיו אני אירה חץ באוויר ואיפה שהחץ יפול שם תקברו אותי ביחד עם הקשת שלי" וכך היה. לאנגלים הוא בד"כ שתי קשתות. קשת אחת מאוד כבדה למלחמה וקשת יותר קלה לצייד. תחרות הירי המאורגנת והמתועדת הראשונה נערכה בפינסבורי אנגליה ב1583 וכללה 3000 קשתים.
הקשת הייתה כלי הלוחמה והציד העיקרי של האדם עד להמצאת אבק השריפה בשלהי ה1600 בזמן מלחמת 30 השנה, אך עדיין בתחילת התהליך ירו הקשתים 4-5 חצים לפני שהרובאים בכלל הצליחו לטעון את הרובים שלהם והמעבר לקח כמה שנים טובות עד שעיסוק זה פותח כספורט פנאי.
בסוף המאה ה18 ותחילת ה19 הרובים נהפכו לנשק של פשוטי העם וקשתות נהפכה לספורט של אצילים. ב1840 פירסם ג'ורג' הנסרד את ספר הקשתות שאיגד בתוכו את כל הידע שהיה עד אותה תקופה בנושא חירי חץ וקשת ונתן זריקת חיים לכלי נשק הזה והפך אותו שוב לפופלרי כספורט. המלך הנרי הבריטי היה ידוע כחובב קשתות והקים אגודות קשתים למען המשך קיום הספורט והוציא חוק שפוטר קשת מאחריות במקרה שעובר אורח נהרג מחץ שנורה מקשת תוך כדיי אימון.
האגודות בעצם היו מועדוני חברים יוקרתיים שניהלו תחרויות באחוזות של האדונים שתמכו בספורט. האגודות החזקות בזמנו היו "אגודת אנשי היער של ארדן" או "קשתי הרטפורדשייר" שהעניק פרסים יוקרתיים כגון חיצים מזהב, תכשיטים יקרים או ציוד צייד יוקרתי. היה נהוג שבתחילת יום כל קשת היה שם בצד סכום כסף מסוים בו היה זוכה שהקשת שפגע הכי הרבה "בולים" לאגודת "אוהבי הקשת המלכותית" היו פרסים יוקרתיים שהוענקו פעם בשנה על ידי המלכה עצמה. לאגודות היו חקות שקבעו חוקים לקיום האגודה כמו לדוגמא: להתכנס לפחות יום בשבוע ארוחת ערב תהיה מוגשת בשעה 4 בדיוק לשלם על הארוחה לא יותר משלוש שעות מתחילתה על הארוחה לא לעולת יותר מדולר למשתתף על מי שחסר לשלם בעד חלקו בארוחה מספר המשתתפים לא יעלה על 20 מועמדים למועדון יבחרו שיש מינימום שבעה חברים. שלושה לאוים פירושו סירוב ומי שסורב לא יגיש את מועמדותו עד לעונה הבאה. מועדי פגישות המועדון יפורסמו לא תשונה החוקה אלא בנוכחות 7 חברים עלות ההשתתפות השנתית 3$ לא יתקבלו חברי כבוד ורק קשתים יהיו חברי מועדון תלבושת אחידה לכול.
אם ישנו עם אחד שמוזכר במומחיותו בירי חץ וקשת אלו הם האינדיאנים שחיו באמריקה משלהי המאה ה17.
האינדיאנים הוא שבטים נודדים כמו הבדואים שכל הקיום שלהם הגיע מאסיפת חומרים שהיו בטבע בין אם זה צייד של חיות או ליקוט חומרים מן האדמה. העמים האינדיאנים חיו בהרמוניה עם הטבע לדוגמא כאשר צדו תאו אז החיה סיפקה להם לא רק בשר למאכל אלא גם עורות לטיפיס ועצמות ליצירת סכינים, מחטים וראשי חצים. גידים שימשו לקשירה ואפילו התכת הפרסות או עירוב של שרף ופחם יצר חומר ששימש ליצירת דבק. הקשתות של האינדיאנים היו חלשות ולכן הם פיתחו שיטות רבות להתקרב לחיות אותם הם צדו בהיחבא.
בתחילת שנת 1700 הספרדים הביאו לארצות הברית סוסים מאולפים שאומצו על ידי האינדיאנים ככלי תחבורה יעיל לכל השבט. לאט לאט החלו האינדיאנים לנטוש את חיי האיכרים והחלו לנדוד אל המרחבים הפתוחים. בגלל זה הקשת של האינדיאני נהפכה להיות קצרה וחזקה יותר והתאימה לירי על גביי סוסים שצדו מעל גבי סוסים שהם רוכבים לצד הטרף ויורים. הקשתות היו עשויות מעץ שהצד האחורי נמשך בדבק בשביל לתת לזה חוזק. החצים של האינדיאנים הוא שלחיצים שלהם היו תעלות צרות לאורכם הסברות טוענות שאלו תעלות לזרימת דם מהקורבן או אולי סימנים של ברק לקישוט.
סיום מלחמת האזרחים בארצות הברית נתנה דחיפה גדולה לקשתות מכיוון שנאסר על חיילי הקונפדרציה לירות ברובים.
אגודת הקשתים הראשונה בארצות הברית הוקמה בפילדלפייה ב1828. אגודות כמו "הקשתים העליזים של וובאש" ומועדון סטטן איילנד היו מארגנים מפגשים חברתיים שכללו ירי וארוחות וקיימו בחירות לקבלת חברים כמו כל מועדון חברים יוקרתי. 1861- הוקם הGNAS איגוד הקשתים הבריטי אגודת הקשתים האמריקאית ה NAA הוקמה ב1879 והתחרות הרשמית כללה 20 נשים ו69 גברים והפרס לזוכה היה 1000$
תחרויות החץ וקשת התקיימו באולימפיאדות הראשונות אך סולקו על ידי הועד האולימפי בגלל העדר חוקים בינלאומיים קבועים. ב1930 נוסד ארגון פיט"א שנועד להיות ארגון הגג של הקשתים ולתת חוקים בינלאומיים לספורט 1939 הוקם ארגון קשתי הצייד האמריקאי ובתחרות הראשונה שלהם השתתפו 470 קשתים. כיום יש באיגוד זה 6 מיליון חברים רשומים. 1964 המציא דאג איסטון את חץ האלומיניום המצאה שהפכה את אחידות הירי למדויק בכמה וכמה רמות. 1966 הוצג לראשונה קשת הקומפאונד שהומצא בשביל לחפות על החולשה של קשתים רבים בצייד שהיו צריכים קשת חזקה יותר בכדיי להרוג את הציד שלהם בחץ ראשון. ב1968 הקומפאונד עבר הכשרה צבאית במלחמת ויאטנם ושימש את הכוחות המיוחדים במלחמתם נגד בקתות הקש של הויאטנמים לאורך הנהרות על ידי זה שהחיילים הבעירו אותם בעזרת חצים עם ראשי אש. החץ וקשת חזר לאולימפיאדה באולימפיאדת מינכן ב1972 לאחר שפיט"א ארגנו חוקים בינלאומיים לתחרות. שיטת התחרות הייתה דבל פיט"א עד 1988 בשלב זה איימו בועד האולימפי להעיף את החץ וקשת מהמשחקים מכיוון שהכנסות של הועד הגיעו כולם מזכויות שידור ולחץ וקשת לא היה רייטינג גבוה. בפיט"א נאלצו לחשוב מה לעשות והמציאו את הNEW OLYMPIC ROUND. בNOR מגיעים 64 הקשתים הטובים בעולם שמדורגים על ידי תחרויות קדם (48 מאליפות העולם, 11 מאליפויות אזוריות ועוד 3 WILD שהועדה רשאית להזמין את מי שהיא רוצה) הם מתחרים ביניהם ב36 חצים ב70 מטר ואז על פי המקומות הם מחולקים למטרות ומתחילים להדלל בMATCH PLAY. 8 האחרונים עולים לפיינלס ויורים אחד מול השני עד הגמר בו יורים חץ מול חץ. אסכולות ירי שונות תחרויות פיט"א- FEDERATION INTERNATIONAL DE TIR A LARC האיגוד הבינלאומי לירי חץ וקשת שמטרותיו הם: לקדם את ספורט החץ וקשת בעולם בקו אחד עם עקרונות אולימפיים. להגדיר ולקדם את מטרות הארגון על ידי קונגרס ובראשו נשיא שמתחתיו ועדים ותתי ועדים שקובעים חוקים שונים מרמת סוגי תחרויות ועד גוון צבע הכחול במטרה. לארגן אליפויות עולם על פי קטגוריות שונות- חוץ, פנים, שדה, נוער, פלייט, ריצה, גולף וביאתלון. לאשר ולשמר שיאי עולם ושיאים של משחקים אולימפיים
מבנה תחרות כללית (פיט"א) המשתתפים יורים 36 חצים כפול ארבע מרחקים 90, 70, 50, 30 לגברים או 70,60,50,30 לנשים. הפייסים ל2 המרחקים הגדולים הם 122 מ"מ ולקצרים 80 מ"מ
מבנה תחרות אולימפית שלב א: פיט"א בשביל למצוא את 64 הטובים ביותר והדירוג שלהם. שלב ב: מתחלקים לזוגות ומתחרים אחד על אחד מ70 מטר המפסיד יוצא עד שמגיעים לזוג האחרון שלב ג: הזוג מתחרה זה מול זה ומתחלפים בכל חץ ויורים 12 חצים הגבוה מבניהם זוכה.
תחרויות מותר להתאמן 45 דקות לפני התחרות ולהפסיק להתאמן 15 דקות לפני תחילתה יורים 6 חצים למרחקים ארוכים ושלוש למרחקים קצרים זמני ירי : 2 דקות ל3 חצים ארבע דקות ל6 חצים תינתן התראה של 30 שניות לפני סיום המקצה חץ שנורה לפני או אחרי השריקה יגרום לפסילת החץ הכי גבוהה במקצה אסור לגעת בחצים עד שלא נרשמו כולם יש לסמן חורים על הפייס כרטיסי ניקוד יוחתמו על ידי הרשם והקשת במקרה של תיקו יקבע המנצח על ידי מספר ה10 הכי גדול או מספר הX הכי גדול ירי קומפאונד בתחרויות פיט"א אסור שיהיה יותר מ60 פאונד לפיט"א. אסור שהLETOFF יהיה פחות מ25% מכלל המשקל המשיכה. מטרות- 90-70=120 מ"מ 50-30=80 מ"מ. קלאוט סגנון גולף. מדובר במסלול גדול מאוד שבו המתחרים יורים למטרות במרחקים גדולים מאוד (165 מטר לגברים ריקרב 185 לגברים קומפאונד) כשהמטרה נמצאת שכובה על הרצפה בקוטר של 15 מטר ועל היורים לקלוע למטרה כמו במשחק גולף. הקאץ הוא שבמרכז העיגול יש עמוד גבוה והיורה חייב לירות מעברו הרחוק של העמוד. על היורים לירות 3 חצים חץ אחד מרחוק חץ אחד יותר מקרוב ועוד חץ ליד המטרה לנסות לפגוע במטרה בגודל ארבע אינץ. מכיוון שהיה מרחק רב בין הקשתים למטרות היה להם צופה שהיה נעמד יותר קרוב למטרות ומסמן לקשתים איפה הפגיעות שלהם. שפגיעה במטרה נקראה DEAD MAN והצופה היה נופל על הרצפה בשביל לסמן את זה.

ירי שטח- IFAA תחרויות שטח הם תחרויות ירי שנעשות בטבע ודומות לסיטואציות בהם הקשת יתקל בהם במצבי צייד. בכל מקרה מהירות החץ לא תעלה על 300 FTPS כאשר לכל שיטת ירי יש קטגוריות מתחרים שונות: FIELD – 14 מטרות של מרחקים עגולים שבין 80 יארד ל15 יארד. המרחק בין נקודה לנקודה שווה כמה עשרות מטרים כשהניקוד הוא –3,4,5
HUNTER- 14 מטרות של מרחקים לא עגולים שבין 70 יארד ל11 יארד. כשהניקוד הוא 3,4,5 ANIMAL-14 מטרות של חיות במרחקים רנדומלים שבין 60 יארד ל10 יארד. הקשת יורה עד 3 חצים והראשון שפוגע הוא הניקוד שהניקוד הוא או פציעה או הרג:
חץ ראשון פציעה 18 נקודות הרג 20 נקודות חץ שני פציעה 14 נקודות הרג 16 נקודות חץ שלישי פציעה 10 נקודות הרג 12 נקודות ANIMAL3D -14 מטרות תלת ממד של חיות שונות של מרחקים רנדומלים שבין 60 יארד ל10 יארד. הקשת יורה חץ אחד בלבד (או שיש סיבוב שנקרא דו חצי בו יורים 2) שהניקוד הוא או פציעה 18 נקודות או הרג 20 נקודות. מטרות החיות הם: דוב עומד, ראאם, אילה בוגרת, חזיר בר, דוב רץ, כלב בר, אילה קטנה, תרנגול הודו וסנאי. ישנם גם סיבובים של מטרות נעות וירי מצמרות עצים. לתחרויות שטח יש שיטות ירי רבות ומגוונות: BAREBOW-קשת נקיה יחסית ללא כוונות FREESTYLE- כל סוגי הקשתות והציוד אך ללא הדק BOWHUNTER- ללא כוונות וללא הדק BOWHUNTER UNLIMITED-כולל כוונות והדק LONGBOW- קשת שעשויה מחתיכת עץ אחת ארוכה מסלולי הירי מוקמים בטבע כמו מגרש גולף והיורים בד"כ בקבוצות של 3-6 קשתים וצועדים ממטרה למטרה במרחק של מינימום 25 מטר. מסלול שכזה נקרא UNIT שזהו 14 מטרות. בכל מטרה יורים פעמיים, ביחד בשני סיבובים. ישנם פריסות שדה שונות ומגוונות: קו הירי נקרא MARKER. למטרה אחת יכולה להיות MARKER אחד ( (STRAIGHT או מספר MARKERS במרחקים שונים ((WALKUP או בזויות משתנות (FAN) מהמטרה. בכל מרקר יהיה לוח ועליו רשום מספר המטרה והמרחק אליה.
הפייסים הם שונים מפייסים של פיט"א מדובר בפייסים ועליהם 4 מטרות והם בגדלים שונים של 20 ס"מ, 35 ס"מ, 50 ס"מ ו65 ס"מ שמרכז המטרה נקרא SPOT. או שישנם פייסים של חיות שבהם יש אזור הרג ואזור פציעה סדר הירי במטרות הוא משמאל למעלה לימין למטה. על פי חוק לכל החצים צריכים להיות סימונים של מספר חץ (ראשון שני שלישי ורביעי)

ביאתלון ספורט שמשלב סקי קרוס קאנטרי וירי חץ וקשת. ספורט מאוד מתיש שפיט"א מספקים עבורו יעוץ בלבד. בספורט זה יש מסלול של 6-12 ק"מ שיש במסלול מספר מטרות במרחק 18 מטר. המנצח נקבע לפי זמנים ונקודות.

פלייט ספורט מפותח בטורקיה. ישנם שני אביזרים:טבעת אצבע לאגור כח ושרוול אותו ניתן למתוח עליו את החץ בשביל מתיחה ארוכה יותר. קשתים רואים מהו המרחק הגדול ביותר בו ניתן לשלוח חץ ומגיעים עד ל1200 מטר מרחק ובשיטות שונות כולל ירי בעזרת הרגליים.

קיודו-דרכו של הקשת סגנון ירי חץ וקשת מיפן שמושפע מהזן. הזן הוא דרך אמונה מזרחית שמבטאת את המחשבה הבסיסית שאומרת שחובה עלינו לחיות על פי הבסיס הראשוני של הנפש שלנו. לאכול מתי שרעבים ולישון מתי שעייפים. ברגע שאנחנו מכניסים רציונליזציה לתוך הדברים כמו להגיד עכשיו 23:00 בואו נישן, אז אנחנו מאבדים את הקשר לתת מודע ולמודעות הראשונית שלנו.
הזן טוען שהאדם הוא כלי מחשבה מדהים אך עבודותיו הגדולות ביותר נעשות כאשר הוא במוח צלול ונקי מחישובים לוגיים. הילדותיות של המוח אותה איבדנו מאז הילדות מושגת על ידי שנים של אימון ורק כאשר האדם מגיע לרמה הזאת של התפתחות רוחנית הוא יכול לקרוא לעצמו אומן זן של החיים. הקיודו התפתח מהקיוזיטסו העתיק (אומנות ההרג על ידי חץ וקשת) בשילוב עם ירי טקסי. הקיוטזיסו אימץ את הזן כי חיפש דרכים להפוך את ההרג למוסרי והירי הטקסי חיזק את המחשבה שהירי הוא גם כלי דתי לדוגמא: הצליל שהמיתר עושה בזמן שחרור אמור להפחיד את הרוחות הרעות או שהצליל של קשת מסטר יורה אמור להביא לאושר והארה באוזני השומעים. כשכלי ירייה הוצגו הקשת ככלי נשק הוזנח ואותו שילוב של ירי עם סממנים טקסיים הציל את הקשתות היפנית מהכחדה והפך את הקיודו לפופולרי בקרב ההמונים. אומנות החץ וקשת בזן נלמד לאורך שנים בהתאם ליכולתו של החניך. וכמו כל דבר במזרח התלמיד לומד צעד אחר צעד אפילו ללא הבנת הצעד הקודם ורק שהוא מצליח לשלוט בצעד הזה הוא עובר לצעד הבא. בטקסי הקיודו ישנם שורות של קאטות שונות (זהו שריד מתקופת הקשתים בצבא) כל קשת מבצע את מהלך בתיאום אם הקשתים האחרים. צורת ההגשה של האומנות על ידי אימון, חזרה ואז שוב חזרה אינסופית מייצגת את השיטה היפנית של הדרכת אומנויות הזן. על פי התורה תלמיד אומנויות הזן מביא לאימון שלושה דברים: חינוך טוב, אהבה לאומנות בה הוא בחר וקבלה ללא תנאי של סמכות המורה. על התלמיד לא מוטל שום אחריות חוץ מלחזור באופן ישיר על מה שהמורה מראה לו. מערכת היחסים עתיקת היומין הזאת בין תלמיד למורה נחשבה עוד בימים עתיקים לאחת מהמחויבויות הבסיסיות להצליח בחיים. הקיודו הוא העתיק שבאומנויות הלחימה היפניות וכמו כל האומניות הנלמדות ביפן הוא נלמד לא רק למטרתו הראשונית של ירי אלא בשביל לאמן את המוח. הקיודו אומר שחץ וקשת לא רק נעשה בכדי לפגוע במטרה. כמו שהסייף לא מניף את חרבו בשביל לעשות רעש או שהרקדן לא מזיז את רגליו רק לשם כך הם עושים את זה בשביל לכוונן את התת מודע שלהם. האמונה של הקיודו היא שעל ידי ירי האדם לומד על עצמו. על ידי שיפור בקיודו אתה בעצם משפר את עצמך. בכדיי להיות מאסטר בכל אומנות, הידע הטכני הוא לא מספיק, על הקשת או הסייף להתעלות מעל לטכניקה ולהפוך את האומנות להיות אומנות ללא אומנות שצומחת מתוך התת מודע. ככל שתנסה יותר לפגוע במטרה אתה תלך ותתרחק ממנה. מבחינת קיודו החץ והקשת הם רק כלים שעוזרים לנו להגיע לתהליך עמוק יותר. ההתפתחות הגדולה של הקיודו קרתה בין המאה הרביעית והתשיעית שרווחה בה הדעה שדרך הירי של אדם מסוים משקפת את האישיות שלו. בקיודו הקשת והמטרה הם לא שני אלמנטים שונים אלא מציאות אחת. על הקשת לשכוח לחלוטין מהמשימה של פגיעה במטרה ורק כך הוא יכול להגיע להתעלות רוחנית ולשפר את הטכניקה שלו. בקיודו אינך מנסה לפגוע במטרה אלא לעבוד על הדיוק והמשמעת שיש לך בזמן הירי עצמו. על פי האמונה החץ וקשת הוא עדיין עניין של חיים ומוות אך מדובר בחיים שלנו עם עצמנו. אנשים רבים עוסקים בקיודו חלקם רואים בזה תחביב לשיפור עצמי, אחרים אומנות פילוסופית, דרך חיים או טקס דתי.
הקשתות שמשמשות בקיודו הן מהארוכות בעולם והקצרות שבהן עוברות את השתי מטר
שני שליש מהקשת הוא עליון ושליש נמצא מתחת לידית. הקשתות עשויות מרצועות של עץ ובמבוק מונחות זו על גבי זו. בזמנים עתיקים לעיתים נדרשו יותר מאדם אחד למתוח קשת ואפילו מסופר על קשת שנורתה על ידי שבעה קשתים שתפקידו היה להטביע ספינות על ידי חצים גדולים. החץ הוא ארוך מהממוצע מכיוון שבזמן הירי הקשת מביא את המיתר אל מאחורי האוזן שלו. ישנם חצים שונים כמו חצים בצורת U שתפקידם לחתוך חבלים או חצים בעלי קונוס שנועד לייצר צליל מפחיד.כשיורים מאה כאלה במקביל זה היה מניס צבאות שלמים. תלמידי הזן מתאמנים חודשים על התנועות בעזרת גומויומי שזהו קשת מגומי ורק אחר כך נותנים להם למתוח קשת אמיתית.
ישנם שתי שיטות ירי נפוצות היום: השמן אוקיוקושי שכולל מתיחה לפני הרמת היד ואז הרמה למצב ירי ושומן אוקיוקושי שכולל מתיחת הקשת מעל הראש. שלבי הירי: מתיחה- "הקשת כורע על ברכיו ומתרכז ואז נעמד על רגליו ובאופן טקסי ניגש לקו הירי מרים את הקשת כמתנה המוצעת לשמיים" חשוב ללמוד למתוח כהלכה כי רק קשת מתוחה כמו שצריך יכולה להכיל את ה"כל". ה"כל" הוא כל מה שצריך לאזן בנפש. בזמן המתיחה אסור לאמץ את כל הגוף.בניגוד לירי מודרני כאן הידיים נותנות דגש חזק עם כוח רב. את הקשת לא מחזיקים בגובה הכתפיים אלא המתיחה מתחילה כשהזרועות נמצאות מעל הראש ויש תנועה בה מורידים את הידיים עד שיד הקשת מגיעה לגובה עיניים ויד המיתר מגיעה מעל הכתף. נשימה- "הנשימה כמו בכל אחת מאומניות המזרח הוא אלמנט מכריע בהצלחה." יש לנשום עמוק אל תוך הבטן ואז לנשוף לאט ובאופן שווה ואז לאחר הפסקה קצרה חוזר חלילה. נשימה נכונה נותנת כוח פיזי ונפשי, ככל שננשום נכון יותר אז האנרגיה החיובית הזאת תאפשר לנו מתיחה יותר קלילה ונכונה של הקשת. כל אחד משלבי הירי מתחיל בנשימה אך נשימה נכונה לא מספיקה לבד. רק על ידי התנתקות מהאגו הקשת יכול להגיע לשלמות. ככל שנדע לנשום טוב יותר אז נצליח להרחיק את הגורמים הסביבתיים שמפריעים לנו לריכוז. אותו מצב של ריכוז עליון מושג לצערנו לזמן קצר והתלמיד יוצף במחשבות שיעלו ויצוצו ויפריעו לתהליך הירי. שחרור- הקשת דורך את הקשת ואז מחכה לרגע אחד של התעלות רוחנית ואז הוא משחרר את החץ. כל השלבים שנלמדו עד עתה הם רק הכנה לשחרור. כאשר מותחים האגודל מלפף את המיתר ומחבק את שלושת אצבעות הירי. השחרור משמעו פתיחת האצבעות ושיחרר הבוהן שיוצר תנועה חדה ונקיה של פתיחת יד המיתר. שחרור מושלם הוא שחרור שמפתיע את הקשת בעצמו. כאילו שהמיתר חותך דרך הבוהן. אסור לפתוח את יד המיתר בכוונה. זה מומשל לתינוק שסוגר יד על אצבע של מבוגר ופותח ללא תנועות נלוות זה מצליח לו מכיוון שהתינוק לא חושב. יש טענה שאומרת שהחלק העליון של הקשת מחוברת לשמיים והחלק התחתון לאדמה ושחרור לא יציב יגרום לחוסר יציבות בקוסמוס. אסכולות הירי הנפוצות היום הן: זן ניהון קיודו רנמי-הירי נחשב ככלי לשיפור עצמי הייקי בישו ציקורין הא-שמים דגש על הצדדים הפילוסופיים באופן יותר חזק מהניהון צוזן זי-מקדש בודהיסטי בו הקיודו הוא הכלי בו הם מתאמנים בדת.
צייד
צורת הירי הקשה והמאתגרת ביותר. דורשת סבלנות ומחויבות רבה. הפופולריות של הצייד היום מראה שלאדם יש צורך לחזור לשורשים. הצורך להרוג ולטרוף. צייד הוא האחד על אחד האולטימטיבי שיש או שאתה הורג או שאתה נטרף על ידי האישה שלך כשאתה חוזר הביתה בידיים ריקות. בחירת קשת
ציידים יורים בד"כ בקשת קומפאונד חשוב שהקשת תהייה קלה וקטנה כדיי שהתנועות של הקשת יוכלו להיות חלקות. קל לעקוב אחרי חיות יש מדינות בהם הקשת צריכה לעבור חוזק מסוים מטעמי צער בעלי חיים. בחירת חצים עדיף חצי אלומיניום כי אין ספק שתאבד מספר חצים החץ הוא רק הנעה, ראש החץ הוא מה שהורג הפויינט הנפתח סגור במעוף מה שמגדיל את המהירות שלו ונפתח בפגיעה מה שפוצע יותר את החיה עזרים הכוונות בעלות 4 ראשים נועדו לייצור שלל של מרחקים שניתן לכוון בינהם על ידי הערכת מרחק. הכוונות עשויות מסיבים אופטיים שמסוגלים לקחת את האור של השמש ולהגביר אותו מה שמתאים לצייד בשעות הזריחה או הדמדומים. משקיט ירי-סוג של סמרטוט שיושב על המיתר ולוקח קצת מהרעש של הזעזועים שנוצרים אחרי השחרור ביגוד הסוואה חיות מחפשות עיניים ופנים ולכן חשוב להסוות בעיקר את אלו. חשוב להתאים את הלבוש לשטח אסור שהבגדים יעשו רעש. חשוב שיהיו נוחים כי אתה צריך לשבת איתם הרבה זמן. נטרול ריחות חצי מההצלחה בצייד היא היכולת של הצייד להטמע בשטח ולהתקרב לטרף שלו מבלי להתגלות אם חיה תראה אותך, לא נורא. אם חיה תשמע אותך, לא נורא. אם חיה תריח אותך, הלך עלייך. היום יש חומר מנטרל ריח שמאפשר לנו לירות מכול מצב פעם היה אפשר לירות רק נגד כיוון הרוח. חובה למרוח על הנעליים כי אלו פולטים הרבה ריח גוף. חובה למרוח אזורים בהם יש הרבה שיער כי אלו מקומות בהם אנו מזיעים. שווה אפילו למרוח את הציוד כדיי לנטרל ריחות המחמירים מלכלכים את הבגדים ולא מנקים ושומרים את זה מלוכלך כדיי שיישאר ריח אוטנטי. הדגשת ריחות ציידים אוהבים להשתמש בהמון סוגי ריחות לצייד. ישנם ריחות סינתטיים וריחות אמיתיים. לפעמים מכינים מיקס של כמה ריחות שונים. ריחות פופולרים זה ריחות של שתן ומיוחמות. ריח פחות פופולרי הוא של זכרים גדולים כי אז חיות קטנות יותר יפחדו להתקרב. צריך להיזהר שהריח לא יהיה עלינו אלא בסביבתנו כי אז החיה תחפש אותנו כאשר הולכים לאזור הצייד אפשר לקשור בד עם חוט לנעל שמושפרץ עליו ריח של חיה ואז לייצור שביל שיוביל את החיות אל אזור הציד שלנו סימנים בשטח שלושת המקומות העיקריים בינהם מטיילים החיות זה אוכל, מים, מכסה. מצאת את אלו אז הגברת את הסיכוי למצוא טרף לחפש את אזורי האוכל בהתאם לעונות השנה ולכן הכרות עם הטבע מאוד חשובה. כל חיה יש לה סימנים שונים חשוב ללמוד את סימני החיה אותה אתה הולך לצוד. צילום אויר ילמד אותך על השטח אותו אתה הולך לצוד ואז תוכל למצוא את הנקודות הטובות לצייד כצו FUNNELS לחפש סימנים על הקרקע ועל העצים בדרך לעמדה לגעת בכמה שפחות דברים ולהשאיר כמה שפחות נוכחות. עמדות ירי מעצים כמה שתראה יותר רחוק יהיה לך יותר קל לעקוב אחרי החיה הפצועה. ירי מעץ זה טוב כי החיה באופן טבעי לא מסתכלת למעלה להעמיד את הסטנד לפני יום הצייד תמיד להיחגר לעץ קח כמה דקות להירגע לפני שאתה יורד מהעץ פנס חובה לראות את דרך והירידה מהעץ קריאת חיות אלמנט חשוב בצייד. המשתנים השונים בקריאה לחיות הם גם תדר הקריאה וגם דציבל הקריאה. תרנגולי הודו לדוגמא קוראים בטווח רחב של קריאות.לדוגמא: קריאת האכלה: קא קאאא כפול 8 בוא הנה: קאא קאא קאא כפול 3 סכנה: קאאא קא קא קאאא קרב: קאאא קאאא קא קא קאאא צבאים קוראים חיזור על ידי TICK TICK TICK שק עם עצם שנוגעת אחד בשני יוצרים צליל של קרב זכרים שווה לשים דחליל כי קודם החיה שומעת אחר כך היא רואה מרחוק ומתקרבת לבדוק. ירי בתנאים אופטימאליים אין שום בעיה להוריד כל מטרה ממרחק 40 מטר. האתגר בצייד הוא ההתמודדות עם תנאים לא אופטימאליים. בצייד אין עמידה נכונה. אתה עומד בכל מיני וריאציות תקבע לעצמך כרטיס טווחים בראש. אם אתה יודע שהעץ מימין הוא במרחק שבע מטר אז תדע שהצבי שעומד מטר ממנו לכיוון שלך נמצא במרחק שש מטר מה שהכי חשוב בירי זה איפה אתה פוגע. הלב,הריאות והכבד הם אזורי ההרג. על פי הזווית בה נמצאת החיה צריך לנסות לעבור דרך האיברים הללו אלק לדוגמא עושה 18 אינצ'ים בצעד ולכן צריך לירות מהר כי צעד זה ההבדל בין הרג לפציעה. שיורים בהרים אז האוויר יותר דליל ואומר שהחץ עף מהר יותר וגבוה יותר מאשר ממקום אחר בו התאמנת. חשוב לקחת את הדלילות של האוויר בחשבון. קח אוויר ותירגע לפני הירי. חובה לירות שהחיה עומדת אפילו אם צריך לקרוא היי בשביל להקפיא את החיה. צפה בו עד שהוא נעלם כשאתה מחפש אותו יתכן שתראה שני שבילי דם וזה אומר שהחץ עבר דרכו. אל תחשבו להתחיל על צייד של חיות גדולות לפני שהתנסיתם בצייד של חיות קטנות בציפורים כי רק שתהיו במידת דיוק להרוג ציפור תוכלו לדעת בוודאות שאתם מיומנים מספיק להרוג חיה גדולה בחץ ראשון עדיף לכוון קצת נמוך מאשר גבוה. ריצת חץ וקשת שילוב של ריצת קרוס קאנטרי וחץ וקשת. המשתתפים רצים כמה סיבובים של מסלול באורך 300 מטר. לאורך המסלול יש שערים שבהם חייב המתחרה להיכנס ולקלוע למטרה עד שהוא מסיים להיכנס לכל השערים ולקלוע לכל המטרות. המטווח הוא באורך 20 מטר. ישנם 20 מטרות ובכל מטרה ארבעה גדלים של פייסים שונים. מטרה כזאת נקראת יחידה. לקשת יש 3 חצים והוא מחליט לאיזה מארבעת הפייסים ביחידה הוא רוצה לקלוע. כמובן שהפייס הקטן ביותר שווה הכי הרבה נקודות. בהתאם לניקוד שלו הקשת עובר דרך שער בדרכו למקצה הבא. ניקוד נמוך אומר שעליו לעבור בשער שמוסיף לו מרחק וניקוד גבוה נותן לו קיצור דרך. הקשת יכול ללבוש בגדי ריצה ועליו להשתמש באשפת גב.

מונגולי-ירי ברכיבה על סוסים.
המונגולים נחשבו לרוכבי סוסים וקשתים מעולים והם אלו ששילבו בין השניים ליצירת סגנון ירי שהתפשט אחר כך בעולם. עמי אסיה שהיו נוודים פיתחו שיטה זאת מכיוון שלא היו להם ערים או מבצרים להגן עליהם ורוב הקרבות שלהם היו בשטח פתוח. סלאח א דין הביס את הצלבנים בעזרת טכניקה זאת וגינגיס חאן כבש את מרבית אסיה שפלוגות של קשתים רוכבים היו הנשק העיקרי שלו. מכיוון שידיו של הרוכב עסוקות עם הקשת הם אילפו את הסוסים לקבל פקודות בעזרת טפיחות רגליים. המטווח בנוי ממסלול של 100 מטר בו עובר הרוכב בדהירה ועליו לפגוע במטרות עומדות ברדיוס של 12 אינץ. הקשת יורה במטרה הראשונה כשהוא רואה אותו. את השניה הוא יורה מהצד והשלישית מאחורה. קשתות אלו היו קצרות מכיוון שהעמים האסיאתים היו קטנים יותר משאר העמים והגיע ל4-5 פיט אך הברייס הייט שלהם מאוד קצר כך שמתיחה גרמה לכוח רב הקשתות היו אבות קשתות הריקרב המוכרות היום בגלל צורתם המעוצבת.

משחק עממי-STUMP SHOOTING משחק עממי עתיק שנקרא בזמנו ROVING שנפוץ עד היום בו חבורה יכולה להסתובב ביער ולפתע אחד מהם יחליט על עצם שצריך לפגוע. הראשון שפוגע קובע את העצם הבא וכך מטיילים נהנים ויורים ביער.
סבב יורק שיטת הירי הנפוצה באנגליה לפני עידן פיט"א. בו יורים 72 חיצים ממאה מטר, 48 חיצים בשמונים מטר ועשרים וארבע חיצים מ60 מטר. גודל המטרה 4 רגל רדיוס. ירי לונגבואו עד היום שי לקשת המדהימה הזאת עדה גדולה של מעריצים וניתן למצוא אגודות שלמות שעוסקות בירי לונגבואו על פי חוקי יורק או חוקים עתיקים יותר. הירי בלונגבואו טיפה שונה מירי בקשת ריקרב. צריך "להכניס את הגוף לקשת" ז"א להשען טיפה קדימה שהרגל הקדמית מופנית קדימה ומבט על המטרה נעשה מעבר לכתף של יד הקשת. פופנג'ייס משחק שפופולרי בסקוטלנד בו מעמידים מספר בובות של ציפורים על עמוד בגובה 30 מטר ומנסים לפגוע בהם מתחתית העמוד
כל החומר העיוני לתכנית נאסף מניסיון של שנים רבות של התעסקות בענף זה. כמו כן ישנו שימוש נרחב בספרות שקשורה לנושא כמו לדוגמא:
Archery Anatomy: An introduction to techniques for improved performance By Ray Axford (Paperback- Nov 1996) Bow and Arrow: The Comprehensive Guide to equipment, Techniqe and Competition. By Larry Wise (Paperback- April 1992) On Target for Tuning your Compound Bow. By Larry Wise (Paperback-june 1998) Archery steps to Success 2nd edition By Katheleen Haywood (Paperback 1997) Professional Archery Techniques By Kirk Ethridge (Paperback 1997) Archer’s bible: The ultimate Archery Reference Guide By Mike Faw (Paperback 2003) Precision Archery By Steve Ruis (Paperback 2003) Zen and the art of Archery By Eugene Herrigal The Witchery of Archery By Maurice J. Thompson
כמו כן יש אין ספור מקורות לתחום ברשת האינטרנט. במהלך התכנית החניכים יתבקשו לחקור ולהרחיב בנושאים הספציפיים שמעניינים אותם בתוך התחום. כך יוכלו התלמידים למצוא כל אחד ואחד מהם למצוא את הביטוי האישי שלו בתוך הענף.
לראש הדף

עיצוב, בניה ואירוח Isranet.Biz